שקשוקה בכל מחיר ?

בשנת 2024, העגבניות, מהמוצרים הבודדים הזולים בישראל מאשר במקומות אחרים, כמעט נעלמו מהמדפים והפכו פשוט לבלתי משתלמת. פענוח משבר.

מה בתוכנית ?

מוצר מפוענח: העגבנייה 🍅 תיק: דוח בקר המדינה 📈 צריכה חכמה: רפלקס טוב 🛒 לגלות קצת יותר 🎙️

אם עדיין לא עשית זאת, תוכל גם:

עקבו אחרי בלינקדין, פייסבוק, אינסטגרם, X ו-TikTok הפודקאסט שלי זמין בכל פלטפורמות ההאזנה

אם יש ירק, או יותר נכון פרי - כי זו אכן ההגדרה הבוטנית שלו - שעלתה לכותרות וגייסה את תשומת לב הצרכנים ב-2024, זו העגבנייה. מאז הקיץ, ובמיוחד סביב חגי תשרי, הגיע קילו עגבניות למחירים אסטרונומיים, ודי במבט פשוט על מדפי הסופרמרקט כדי לראות שאיכות המוצרים הנמכרים היא בינונית. היום המחירים ירדו מעט, וק"ג עגבניות בסופרמרקטים נמכר בין 8 ל-14 ש'/ק"ג (הרבה יותר יקר אצל הירקות או במכולת). כאשר אנו יודעים מעט על התקנות החריגות של משרד החקלאות שנועדו לסגור את השוק המקומי, ניתן להבחין כי העגבניות הזולות ביותר מיובאות, מכיוון שאין להן צווארון, מעט העלים הירוקים שנותרו צמודים לגזע כאשר בחרו. זו דרישה של הנציבות להגנת הצומח, כביכול כדי למנוע כניסת מזיקים לישראל. אז איך הגענו לשם, והאם בכלל חווינו בקיץ הזה מחסור רציני, עם מדפים ריקים, כשהעגבנייה היא הפרי הפופולרי בישראל, כוכב הסלט, השקשוקה ושאר המאכלים האופייניים לישראל ?

כמו רוב הבעיות המבניות במגזר החקלאי ובייצור יצורים חיים בישראל, כמו ביצים או דבש, זוהי מדיניות ממשלתית קצרת רואי, המנסה לספק את המגזר החקלאי הלובי שבעצמו אין לו אסטרטגיה ארוכת טווח. , ולאפשר לצרכנים שהם גם מצביעים להיות מסוגלים לקנות מזונות בסיסיים במחיר הוגן. כפי שברור, שתי האסטרטגיות נכשלו לחלוטין. מנקודת מבטי, השערורייה הגדולה ביותר טמונה בנטל הכספי שמוטל כעת על משפחות ישראליות, נטולות הפירות והירקות הרגילים הנמכרים במחירים שערורייתיים. כפי שאסביר, מחיר זה אינו בשום אופן גזירת גורל, ולא של כוח עליון, אלא צירוף של חוסר שיקוף מעמיק, של אדישות מוחלטת כלפי יוקר המחיה בישראל, ואינטרסים מגזריים אשר תמיד בסופו של דבר תהיה ידו על העליונה.

הישראלים צורכים 180,000 טון עגבניות בשנה, או 18 ק"ג עגבניות לאדם (בצרפת זה 13 ק"ג). 60% מיוצרים במקום, שני שליש מהם בנגב המערבי. העובדה שזה מדבר והאדמה חולית לא משנה, כי כמעט כל העגבניות גדלות בחממות ולעולם לא יראו את האדמה.

בחיפוש אחר העגבנייה המושלמת

האם גידול עגבניות מתאים לארץ? התשובה פשוטה: פחות ופחות. בישראל אין היגיון של טרואר או התאמה של גידולים לאקלים או איכות, אלא חקלאות מלקחיים שמתחשבת במינימום התנאים ומטפחת בצורה אינטנסיבית וטכנולוגית עם נטייה לחד-תרבות, להשגת יבול מירבי, אלא גם מסיבות פוליטיות. לא בישראל נראה גני שוק קטנים הפזורים בכל מקום בערים, המספקים חלק מהצריכה האולטרה-מקומית הנוכחית. כאן גם השטח החקלאי אידיאולוגי. כפי שכתב יוסף טרומפלדור, "היכן שהמחרשה היהודית מתחקה אחר התלם האחרון, שם יחצה גבולנו". חקלאות היא גם דרך להבטיח את השימוש בדונם הקטן ביותר, וזה שמעבד את אזורי הגבול של המדינה מאפשר להם לשמש גם כאזור חיץ (תיאורטית אם נראה את תוצאות הפיגוע ב-7 באוקטובר) וגם הכרזה על החזרה לארץ וריבונות מזון.

הקיץ הזה, ממש כמו בקיץ 2023, היה חם מאוד, עם טמפרטורות שיא. החורף מתקצר והקיץ מתארך. חום זה בעייתי ביותר לעגבניות, ומפחית את תנובת הצמחים, כל עוד טמפרטורת הלילה לא יורדת מתחת ל-21 מעלות. זו אחת הסיבות לכך שבמהלך השנתיים האחרונות, הייצור המקומי ירד היסטורית: 119,000 טון ב-2022 ורק 114,000 טון ב-2023 לעומת 150,000 טון לפני בקושי עשר שנים. ניסיונות משרד החקלאות לעודד חקלאים לשתול עגבניות בחודשי הקיץ לא הועילו: החום המאוד גבוה מפחית את היבול, צריך יותר כוח עבודה כי אי אפשר לעשות ימי עבודה ארוכים מדי, נדרשים יותר מים בגלל אידוי. בנוסף, דבורים לא עובדות כשחם ;-), אין אבקה, ולכן יש פחות עגבניות על כל צרור.

באופן כללי ולפני שאני מגיע לסערה המושלמת שיצרה את המחסור, חייבים לכלול את שינויי האקלים. זה פוגע בכל העולם, אנחנו לא יכולים להילחם בזה אבל אנחנו צריכים להסתגל לזה. בישראל, במשך שנים, מטעמי פרודוקטיביות אך גם מטעמי נוחות, אנו מעדיפים חקלאות אינטנסיבית שנועדה לדבוק בהרגלים שנוצרו בקרב הצרכנים לדרוש פירות וירקות מכוילים ומושלמים באותה מידה. את השאר לא תמיד, אבל לעתים קרובות, זורקים. זני העגבניות שאנו אוכלים היום נוצרו על ידי הנדסה חקלאית, עם מאפיינים המאפשרים גידול מהיר מאוד בחממה, עם מינון מדויק של מים ודשן, וכל מיני טיפולים נגד מזיקים ומחלות. תוצאה: אין להם יכולת להתמודד עם האתגרים של היום, כמו עליית טמפרטורות והידרדרות סביבתית.

הפרי החום המחוספס

הנזק שנגרם לעגבניות בגלל חום גבוה הוא כאין וכאפס לעומת מה שנפל עליהן בעשר השנים האחרונות: "וירוס הפרי המחוספס בחום עגבניות" (ToBRFV), השם המדעי Tobamovirus fructirugosum. וירוס זה הופיע בשנת 2014 באוהד, ולכן בישראל, והתפשט ברחבי העולם. הוא עמיד בטמפרטורות מדהימות, עד 60 מעלות. אינו מזיק לבני אדם, הוא עלול לגרום לאובדי תשואה הנעים בין 15% ל-70%, אפילו 100% במדינות חמות מאוד. התמדה שלו בסביבה מקשה על מיגורו: הוא יציב מאוד, יכול לשרוד חודשים על משטחים שונים, ואפילו שנים באדמה. סיוט אמיתי! לצד החום הקיצוני, זהו הגורם השני לירידה ביבול ובייצור העגבניות בישראל בשנים האחרונות.

במכון וולקני, המרכז הלאומי לחקר אגרונומיה, למרבה המזל, אנו עובדים במרץ כדי למצוא פתרונות. הם כבר הצליחו לזהות גן הגורם להפסקת התפתחות הנגיף, והם בין החוקרים הראשונים בעולם שפיתחו עגבנייה עמידה. טעמו עדיין לא במיטבו, אבל בשיטות השבחה קלאסיות נוכל לשלב את העמידות הזו בזנים איכותיים יותר. המכון גם עובד על זנים המופקים מזני עגבניות בר שיתאימו לטמפרטורות גבוהות. הזכירו לממשלה שהפחיתה בחצי את תקציב מכון וולקני בשנה שעברה כדי שתוכל לממן, בין היתר, תקציבים קואליציוניים.

כל זה מבשר טובות לעתיד: מנקודת מבט מדעית, אפשר בהחלט לקוות שתוך שנים ספורות, הייצור המקומי יתאושש בזכות זנים חדשים ומותאמים יותר. מצד שני, זה לא פותר בשום אופן את הבעיה הכלכלית הקשה שנוצרה מיד משוק מנוהל בצורה גרועה ומתוכנן לקוי.

בין הגורמים שתרמו למחסור החמור הזה, ישנה גם המלחמה: אי אפשר לבחור באזור שהפך לאזור מלחמה, בעוד העובדים התאילנדים המהווים את רוב כוח העבודה עזבו את המדינה באופן מסיבי. אם האזור שמייצר 70% מהעגבניות במדינה אינו שמיש, הייצור בהכרח נמוך אפילו מהרגיל. אוקיי, אז התחממות כדור הארץ, הנגיף, המלחמה... כל זה די קשה לתקן כרגע. אבל יש משהו אחר.

הצווארון האסור

כעת אנו מגיעים ללב הבעיה, כלומר לחלק בו יכולנו לפעול כדי למנוע את המחסור ולשמור על מחירים נכונים. כפי שאמרתי, הישראלים צורכים 180,000 טון עגבניות בשנה. ייצור בסביבות 115,000. צריך אפוא להשלים עם... המילה שמשרד החקלאות הכי שונא: יבוא.

בזמנים רגילים, אנחנו כבר מייבאים כמובן, שכן יש מחסור של 50 עד 60,000 טון עגבניות בשנה. שתי מדינות מספקות בעיקר אספקה ​​זו: טורקיה וירדן. טוּרְקִיָה? האם זו לא המדינה שעל פי הדיווחים סיימה השנה את יחסי הסחר שלה עם ישראל? טוב כן בעצם. בשנת 2020, לפי נתוני משרד החקלאות הישראלי, יבוא העגבניות הטורקיות הסתכם ב-40,000 טון, מה שהופך את טורקיה ליצואנית הגדולה ביותר לישראל. בעקבות החרם, וכשהייצור המקומי כבר ירד מאוד, פנתה ישראל לירדן והגבירה את היבוא בכל מקום אפשרי. אלא שבחודש יולי האחרון הורה משרד הבריאות להפסיק את יבוא הירקות הירדניים לאחר גילוי עקבות של חיידקי כולרה בנגר מנחל הירמוך. אז טורקיה בחוץ, ג'ורדן בחוץ.

וכל זה באמצע העונה כשהחום גורם באופן מסורתי למחסור. כתוצאה מכך נאלץ משרד החקלאות לפתוח בחיפזון מכסות יבוא, ומאשר כעת ל-22 מדינות לייבא. אבל בגלל שינויי האקלים, המחסור הוא כעת כרוני ועולמי, מה שמקשה על יבוא מזדמן ממדינות שבדרך כלל אסורות לייבא. שלא לדבר על כך שהמשרד מאלץ את היבואנים לשלם מכיסם על פינוי עמוד העגבניות, כביכול כדי למנוע מזיקים, בעוד שנזכור בחיוך קטן, הופיע בישראל הנגיף שמשמיד עגבניות בכל העולם. פתחנו מכסות יבוא פטורות ממסי מכס בהיקף של 5,000 טון עד סוף ספטמבר. לא מספיק להורדת מחירים, במיוחד עם העלות הנוספת של הסרת הקולר. לכן המשרד ממתין בשקט לחידוש הייצור המקומי ולירידה בטמפרטורות. ובינתיים אנחנו משלמים.

ייצור מקומי באדום, יבוא בירוק - כלכליסט המקור

הרפורמה שיזמו שר האוצר אביגדור ליברמן והחקלאות עודד פורר ב-2022, ונועדה לפתוח את שוק היבוא בתמורה לתמיכה ישירה בחקלאים כפי שנעשה כמעט בכל מקום בעולם, בוטלה עם חילופי השלטון. היום חזרנו למקום שבו התחלנו: למשרד ולחקלאים יש אינטרס זהה, להגן על השוק המקומי ולצמצם ככל האפשר את היבוא, גם אם זה אומר לתת למחסור ולהרקיע שחקים, מה שעדיין מיטיב עם החקלאים והמתווכים, בואו לא להיות צבוע.

משרד החקלאות ויוקר המחיה

ביטחון תזונתי חשוב וזו לא רק כותרת מפונפת להוסיף לשם משרד. אל לנו גם לבלבל בין ביטחון לריבונות. ברור שחשוב לתמוך בחקלאות הלאומית ולדאוג למינימום עצמאות מזון, אבל השטחים הניתנים לעיבוד מצטמצמים בקצב מהיר, האקלים הוא גורם שצריך לקחת בחשבון ופשוט לא ניתן לעבד הכל בישראל. האיזון בין הייצור המקומי ליבוא חייב להיות מיועד בעיקר לטובת משפחות, כדי שיוכלו להאכיל את עצמן במחיר הוגן. הממשלה, באמצעות החובבנות והיעדר האסטרטגיה שלה, פוגעת בכל בעלי העניין: חקלאים, יבואנים וצרכנים.

בקר המדינה, החבר היחיד שלנו? 📈

מאז כניסתו לתפקיד, ניתר מבקר המדינה מתניהו אנגלמן באופן שיטתי את שוק הצרכנים והצביע על מונופולים וניצול לרעה של מעמד דומיננטי. לפני ארבע שנים, הוא היה מחברו של דו"ח חריף על מחירי מזון, שכיום מהווה אסמכתא. בתחילת נובמבר הוא עשה זאת שוב עם דו"ח המאשים את הממשלה בכך שאינה פועלת נגד יוקר המחיה ושהמחירים יזנקו. הדו"ח מזכיר נתונים מרשימים שמהווים את הרקע לחיי היומיום שלנו ואת המחירים המדהימים שאנו משלמים עבור המוצר הקטן ביותר: שלוש חברות שולטות ביותר מ-85% מהשוק ב-20 קטגוריות של מוצרי צריכה. כוח הקנייה ביחס לשכר (PPP) בישראל נמוך ב-17% מהממוצע במדינות ה-OECD וב-43% מתחת לארה"ב. המרווח הנקי לפני מיסים של יבואנים גדולים הוא 13.7% (לפחות כפול מהנורמה הבינלאומית). ועדת יוקר המחיה המפורסמת בראשות ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' - העדיפות הגדולה של הבחירות, בואו נזכור למי שעדיין זוכר את מסע הבחירות של ביבי? היא התכנסה שבע פעמים בסך הכל ולא פעם אחת מאז פברואר 2024. לממשלה לא אכפת מכוח קנייה ובאמצע תקציב שמכביד מאוד על משקי בית עם הכנסה נמוכה, זה כואב מאוד.

🛒שופרסל מעדיפה צרכנים טיפשים

במסגרת תוכנית החיסכון והחיסכון הגדולה שהשיקו האחים אמיר, הבעלים החדשים של המותג שופרסל, לאחר ההודעה על השקת סופרמרקטים זולים, הוחלט להסיר את עגלות הקניות החכמות המפורסמות אשר מחשבות ישירות את ערך הסל שלך ולחסוך לך זמן בקופה. כבר הפך להיות כמעט בלתי אפשרי לדעת את המחיר של רוב המוצרים מאחר והסופרמרקטים כבר לא טורחים להציג אותו, כל מה שהיה חסר הוא לאפשר ללקוחות לחסוך זמן ולחשב את הרכישות שלהם במקום. כשהסופרמרקט הוא ג'ונגל, כולם צריכים לסבול.

🎙️למידע נוסף

מה מחכה לנו תקציב 2025 שהממשלה הצביעה זה עתה? לא הרבה טוב למשקי בית. הסברים ופענוח במיקרופון של יעל בורנשטיין.